אם כבר שנה חדשה - נראה שגם באיראן רוצים לפתוח דף חדש.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן נפגש עם יורש העצר של אבו דאבי, ח'אלד בן מוחמד בן זאיד.
בתמונות מלחיצת היד ביניהם בלטה מחווה קטנה: הנשיא פזשכיאן הרכין את ראשו לעבר יורש העצר האמירותי.
באמירויות אוהבים מאוד את התמונה הזאת. מעניין למה...

אבל מעניינות עוד יותר היו המילים שאחרי הפגישה: נשיא איראן אמר ששני הצדדים הסכימו "להניח את העבר בצד" ולהביט לעבר עתיד טוב יותר.
זה נשמע כמעט מפתיע אחרי חודשים שבהם איראן תקפה את איחוד האמירויות וגרמה לניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.
עם זאת, במפרץ יודעים היטב שהדיפלומטיה לא מחייבת אותם לשכוח מה איראן עוללה להם.
אפשר ללחוץ יד, לחייך למצלמות ואפילו לפתוח דף חדש – ובאותו זמן לזכור היטב מה נכתב בדפים הקודמים.
ועכשיו נותר לראות מי באמת פותח כאן דף חדש – ומי פשוט זקוק כרגע יותר לצד השני.
שנה טובה 🍎🍯
https://linktr.ee/idit.aravit

והנה "ההתנצלות" האיראנית בקריקטורה שיצרתי...מעניין מה יהיו התגובות של העוקבים שלי ממדינות המפרץ על כך בטוויטר...🤔
קראו כאן - איראן רוצה לפתוח דף חדש

במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית של המשטר האיראני:
גרפיטי בכיכר המהפכה:
צבא השטן יטבע במימי המפרץ הפרסי.
והכוונה היא למיכליות הנפט וספינות המלחמה האמריקאיות שיטבעו...

ובינתיים מצרים מתחילה לאט לאט להיות דומה לאפגניסטאן.
מנהלת חטיבת ביניים מסבירה לבנות מה מותר ובעיקר מה אסור...

השנה מעניקים מתנה עם משמעות
מתנה שנשארת הרבה אחרי החגים...

להזמנת הספר "קווים חוצים גבולות" עם הקדשה אישית ממני:
https://iditaravit.ravpage.co.il/book

צעד תימני
המלקחיים האיראניים הולכים ונסגרים...גם עלינו
בזמן שרוב תשומת הלב שלנו מופנית לאיראן, כדאי להסתכל דווקא על מה שקורה בימים האחרונים בתימן.
החות'ים מסלימים את העימות מול סעודיה, משגרים טילים וכטב"מים לעבר בסיסים בדרום הממלכה - ובמקביל מחזקים את אחיזתם לאורך החוף ובאזור בַּאבּ אלמַנְדַבּ (باب المندب – "שער הדמעות").

וזה כבר סיפור שנוגע ישירות אלינו, לישראל.
כי כשמסתכלים על המפה מלמעלה, מבינים את האסטרטגיה האיראנית:
מצד אחד מצר הורמוז, שער היציאה מהמפרץ הפרסי, שאיראן יכולה לאיים עליו ישירות.
מצד שני באב אלמנדב, שער הכניסה לים האדום, שבו החות'ים - בעלי בריתה של איראן - הולכים ומבססים את כוחם.
שני מצרים. שניים מצווארי הבקבוק החשובים בעולם. ובשניהם יש לטהראן מנוף לחץ.
אפשר לקרוא לזה סוג של מלקחיים ימיים איראניים.

מבחינת ישראל, המשמעות של באב אלמנדב גדולה בהרבה מעוד טיל חות'י שמשוגר לכיווננו. שליטה, או אפילו יכולת שיבוש משמעותית במצר, יכולה להשפיע על השיט בים האדום, על הגישה לנמל אילת ועל נתיבי הסחר המחברים אותנו לאסיה.
וזה גם מסביר למה מה שקורה עכשיו בין החות'ים לסעודיה חשוב לנו.
ריאד ניסתה במשך שנים להיחלץ מהבוץ התימני ולהגיע להבנות שירחיקו ממנה את הטילים והכטב"מים החות'יים. עכשיו החות'ים מחזירים את האיום אל גבולה.

איראן הרי למדה מזמן שלא חייבים לשלוט בשטח בעצמך כדי להשפיע עליו. מספיק להשקיע בבעלי ברית מקומיים, לחמש אותם, להעביר להם ידע ויכולות - וליצור באמצעותם מנופי לחץ הרחק מהגבול האיראני.
חזבאללה בלבנון הוא דוגמה אחת לאסטרטגיה הזאת.
תימן היא דוגמה אחרת – אבל עם יתרון גיאוגרפי שקשה להתעלם ממנו.
ולכן השאלה מבחינת ישראל כבר אינה רק כמה טילים החות'ים יכולים לשגר לעברנו.
השאלה הגדולה יותר היא האם באב אלמנדב, "שער הדמעות", הופך לנגד עינינו מחזית סעודית-חות'ית לחזית ישראלית נוספת מול איראן?🤔
#השכונה_שלנו
https://linktr.ee/idit.aravit

מכירים את סרטוני האנימציה של הקרפד?
Le Crapaud
אלה סרטוני סאטירה פוליטית קצרים, חריפים ונשכניים, שחושפים באמצעות הומור ואירוניה את הסתירות והצביעות בשיח הפרוגרסיבי.

כאן טימותי וחבריו מקהילת הלהט"ב יוצאים למשימה הומניטרית בעזה.
בואו נראה מה עלה בגורלם...😏
https://x.com/Le_Crapaud47

המשטר האיראני בלחץ.
למה?
כי היום, 16 בספטמבר, מלאו בדיוק ארבע שנים למותה של מהסא אמיני.

מי הייתה מהסא אמיני?
צעירה כורדית בת 22 שנעצרה בטהראן בידי משטרת המוסר בגלל החיג'אב שלה.
משפחתה טענה שהיא הוכתה באכזריות לאחר מעצרה. כעבור ימים אחדים היא מתה בבית החולים.

מותה הצית מחאה שהפכה לאחד האתגרים החברתיים והפוליטיים הגדולים שידעה הרפובליקה האסלאמית.
ומתוך כורדיסטן יצאה הסיסמה שהפכה לסמל:
אישה, חיים, חירות
ובפרסית: زن، زندگی، آزادی
זַן, זֶנְדֶגי, אַזאדי.
המשטר דיכא את ההפגנות. מאות נהרגו, אלפים נעצרו, והמחאה ההמונית ברחובות דעכה.

אבל ארבע שנים אחרי, קורה דבר מעניין:
הנשים לא באמת חזרו ל-15 בספטמבר 2022.
יותר ויותר נשים באיראן, בעיקר בערים הגדולות, יוצאות למרחב הציבורי ללא חיג'אב.
בחלק מהערים הגדולות גם הנוכחות הגלויה של משטרת המוסר הצטמצמה מאוד.

לא, חובת החיג'אב לא בוטלה, והאידאולוגיה של הרפובליקה האסלאמית לא השתנתה.
אבל הרחוב כן.
כל אישה שיוצאת היום לרחובות טהראן ללא חיג'אב מציבה בפני השלטון דילמה:
האם לאכוף את החוק בכוח ולהסתכן שוב בעימות עם הציבור - או להבליג?

ארבע שנים אחרי מותה של מהסא אמיני כדאי לשאול:
המשטר הצליח אמנם לדכא את ההפגנות - אבל האם הוא הצליח לדכא את המחאה עצמה?
#השכונה_שלנו

ולמי שרוצה לדעת עוד:
2 הפרקים הראשונים בפודקאסט "בנת חלאל" מוקדשים לנשים באיראן.
כדאי להאזין👇
https://open.spotify.com/episode/5uxoWfSnxqW3qRKuhrG9UE
https://open.spotify.com/episode/0iux7HocGBcLD20seTmxXA

אין לתאר את הצביעות של התקשורת הערבית ובעיקר ערוץ אלג'זירה שהחליט להתעסק בישראל ובעזה במקום בכטב"ם החות'י שהופנה לעבר מכה הקדושה לאסלאם.

אני משתפת אתכם בפוסט שכתבתי עכשיו לעוקביי דוברי הערבית.
הנה התרגום. מקווה שתאהבו:

רק תארו לעצמכם שהכטב"ם שעשה את דרכו לכיוון מכה היה ישראלי... מה אלג'זירה הייתה עושה?
אבל כשהחות'ים הם אלה שמשגרים כטב"ם לכיוון מכה, פתאום מתברר שמילון הזעם הערבי זקוק לעדכון...

יהודי נכנס למתחם אלאקצא? "פריצה! חילול הקודש! פגיעה ברגשות המוסלמים!" אולפנים, פרשנים, כותרות באדום... כאילו העולם עומד להיחרב עוד הלילה.

אבל כטב"ם חות'י לכיוון מכה? פתאום מנמיכים את הטון, מדברים רגוע, ומתחילים לשמוע על גרסאות שונות והכחשות.
מוזר, לא?

אני יהודייה ישראלית, ואני באמת רוצה להבין: אם עצם נוכחותו של יהודי במתחם אלאקצא מצדיקה זעם כזה, אז מה אמורה להיות התגובה כשכטב"ם עושה את דרכו לכיוון המסגד הקדוש במכה?

כנראה שהסיפור הוא לא באמת קדושת המקומות... אצל חלק מהאנשים הזעם על היהודים תמיד מוכן לשליפה — ולאחרים תמיד יימצא תירוץ.

מי שרוצה לקרוא את המקור בערבית מוזמן👇
https://x.com/bararit/status/2100241038715621815

תראו מי התגייס ל״שחרור פלסטין״.
לא, זו לא גרמניה של שנות השלושים.
זו ניו יורק של שנת 2026.

צלבי קרס, קריאות נאציות והצדעות במועל יד
ובאותה נשימה ממש – קריאות לשחרור פלסטין.

אבל אל תתבלבלו:
האנשים האלה לא באו מאהבת הפלסטינים.
הם באו משנאת יהודים.
הם קוראים לזה שחרור פלסטין
אבל צלב הקרס מספר סיפור אחר.

מה אמור להרגיש יהודי שרואה את המראה הזה בלב ניו יורק?
https://linktr.ee/idit.aravit

החות'ים שולטים או נשלטים?
בקריקטורה של עִמַאד חג'אג' הירדני נראים החות'ים כטילים חיים: הם לבושים בתלבושת המסורתית שלהם. הגַ'נְבִּיה (جنبية) – הפיגיון שלהם תקוע במותניהם. הם חמושים ורכובים על טילים שעליהם כתוב – אלחות'י – الحوثي.

החות'ים מתקדמים לעבר מוקדים אסטרטגיים בחופי ים סוף ובאב אלמנדב, ומסלימים את מתקפות הכטב"מים נגד סעודיה. כטב"ם חות'י, לטענת הסעודים, אפילו נשלח לעבר מכה.

אבל, פרט חשוב שאסור לפספס בקריקטורה הוא: בפינה נמצא איש משמרות המהפכה שמפעיל אותם באמצעות שלט רחוק.

המסר של הקריקטוריסט ברור: החות'ים אמנם פועלים מתימן, אך מי שמכוונת אותם ומפעילה אותם מרחוק היא איראן.

איראן כבר לא מאיימת רק על ישראל, אלא גם על המקומות הקדושים לאסלאם, על מדינות המפרץ ועל נתיבי הסחר העולמיים. העובדה שסין פנתה דווקא לטהראן בדרישה לרסן את החות'ים מחזקת את הרעיון המרכזי בקריקטורה: העולם יודע היכן נמצא השלט...
שבת שלום❤️
עידית
https://www.iditaravit.co.il

למה כדאי לדעת ערבית?
אביחי אדרעי, דובר צה"ל לשעבר בערבית, מסביר למה ערבית היא שפה כל כך חשובה - וגם מספר איך הוא עצמו התחיל ללמוד אותה.
שבוע טוב!
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם! ❤️

החות׳ים עצבניים😡
החות׳ים שולחים מסר מאיים לסעודיה, ובמקביל מתייחסים לנקודה רגישה במיוחד: הטענה שניסו לפגוע במכה.
את זה הם מכחישים - ולא במקרה.

מבחינת החות׳ים יש הבדל גדול בין איום על סעודיה לבין פגיעה במכה. העיר הקדושה ביותר לאסלאם היא סמל שחוצה מחנות פוליטיים ועדתיים, והאשמה בניסיון לפגוע בה עלולה להיות בעייתית מאוד עבור תנועה שמבקשת להציג את עצמה כחלק מ"ציר ההתנגדות" וכמי שפועלת בשם האינטרסים של העולם המוסלמי.

לכן המסר כאן כפול: מצד אחד איום ברור על ריאד, ומצד שני ניסיון להציב גבול תודעתי ברור: העימות שלנו הוא עם סעודיה, לא עם המקומות הקדושים לאסלאם.

אבל אחרי ההכחשה מגיע גם האיום, והוא כבר הרבה פחות חביב:
"אל תעמידו את הסבלנות שלנו במבחן."
או במילים אחרות: החות׳ים אולי רוצים להתרחק מהטענה שאיימו על מכה - אבל הם ממש לא רוצים שסעודיה תפרש את ההכחשה הזאת כחולשה.

ותודה ליובל קינג המלך, שתרגם את הסרטון בצורה כל כך מדויקת 🙏
#השכונה_שלנו
לערוץ של יובל קינג:
https://youtube.com/@yuvalkingme?si=43Jweps1AC_TugWf

אישה עם רובה כן. אישה בלי חיג'אב - לא.
שני סרטונים מטהראן, שצולמו באותו יום, מספרים אולי יותר מכל נאום על מה שמתרחש היום בתוך איראן.
בסרטון הראשון נראות נשים עטופות בחיג'אב ובצ'אדור, חלקן נושאות נשק, במסגרת מפגן הענק "ג'אן פדא-י איראן" – جان‌فدای ایران – שארגן המשטר כחלק מהגיוס העממי והצבאי להגנת המדינה.
זה הדימוי שהרפובליקה האסלאמית מבקשת להציג: האישה האיראנית המגויסת, הדתית, הנאמנה למערכת ומוכנה להקריב את חייה למען איראן.

אבל באותו יום, במקום אחר בטהראן, המצלמה קלטה אישה איראנית אחרת לגמרי.
בפארק ולאית נערך מרוץ של 10 ק"מ. נשים רבות השתתפו בו, ובתמונות נראות גם כאלה שרצות ללא חיג'אב.
בלי הפגנה. בלי שלטים. בלי נאומים פוליטיים.

אלא שבאיראן של היום גם זה נחשב לפוליטי.
הסרטונים של נשים שרצות עם שיער גלוי התפשטו במהירות ברשתות, וכעבור יום הודיעה התביעה בטהראן על פתיחת תיק נגד האחראים לארגון המרוץ.
הנימוק הרשמי היה שכללי השריעה לא נשמרו.

וכאן בדיוק נמצא הפער בין שני הסרטונים (כאן למטה)
המדינה יכולה לגייס נשים, להלביש אותן במדים, להכניס אותן למפגן צבאי ואף להציג אותן עם נשק כחלק מתמונת העוצמה שלה.
אבל כשהאישה האיראנית מחליטה שהיא רוצה להוריד את החיג'אב – השלטון עדיין מבקש לקבוע את הגבולות.

שני סרטונים מספרים שני סיפורים שונים:
באחד האישה היא חלק ממפגן הכוח של המשטר. בשני, עצם הבחירה שלה כיצד להיראות הופכת לעניין משפטי.
אולי זה אחד הפערים שמספרים בצורה הטובה ביותר את סיפורה של איראן היום.

ובנימה קצת יותר קרובה אלינו - שנה טובה וגמר חתימה טובה!
נקווה שיום כיפור יעבור עלינו בשקט, למרות המתיחות באזור.
שמרו על עצמכם!
צום קל!
שלכם,
עידית
#השכונה_שלנו
https://www.iditaravit.co.il

מוסלמים נגד החות'ים?
לא. זו לא בינה מלאכותית. זה אמיתי.
החות'ים הקימו במחוז ד'מאר שבתימן דגם של הכעבה – המקום הקדוש ביותר באסלאם – והם תועדו מקיפים את המבנה ומתפללים לידו.

התמונות האלה הצליחו להרגיז לא מעט מוסלמים ברשת.

בשיח הערבי, ובמיוחד בקרב תימנים, הופיעו תגובות שטענו כי מדובר בזלזול בסמל הקדוש ביותר לאסלאם. אחרים השתמשו במילה הערבית بدعة – בִּדְעַה, מונח טעון מאוד בעולם האסלאמי המתאר חידוש דתי שאין לו בסיס במסורת המקובלת.

אבל, שימו לב:
האירוע התרחש ימים ספורים לאחר שסעודיה האשימה את החות'ים בשיגור כטב"ם לעבר אזור מכה. החות'ים הכחישו בתוקף שניסו לפגוע בעיר הקדושה.
הדגם של הכעבה היה חלק מהפגנה שנועדה דווקא להעביר את המסר: אנחנו מכבדים את מכה ואת הכעבה ולא ניסינו לפגוע בה.
אלא שהמסר הזה התהפך עליהם...
התמונות של אנשים מקיפים דגם של הכעבה ומתפללים לצדו עוררו ביקורת בפני עצמן.
זה נגע בנקודה רגישה מאוד באסלאם: הכעבה היא לא סתם סמל דתי שאפשר לשכפל לצורך מסר פוליטי.
נראה שהפעם החות'ים הלכו צעד אחד רחוק מדי – והצליחו להרגיז לא מעט מוסלמים ברשת.
בקיצור, החות'ים הצליחו לפתוח חזית שהם כנראה לא תכננו...
שבוע טוב❤️

ישראל עזרה לח'ומייני? לא ייאמן!
היום לפני 46 שנה, ב-22 בספטמבר 1980, פלשה עיראק לאיראן ופתחה את אחת המלחמות הארוכות והקטלניות בתולדות המזרח התיכון המודרני.
 
רק שנה קודם לכן התחוללה המהפכה האסלאמית באיראן – ח'ומייני עלה לשלטון והכריז על ישראל כ"האויב הציוני", היחסים הדיפלומטיים נותקו והשגרירות הישראלית בטהראן נמסרה לאש"ף.
 
אז איך זה שישראל בכל זאת סייעה לאיראן בחשאי בנשק ובחלקי חילוף?
לא, ח'ומייני לא הפך לפתע להיות ידיד שלנו.
באותן שנים דווקא עיראק נתפסה בישראל כאיום אסטרטגי חמור יותר.
לסדאם חוסיין היה צבא גדול, שאיפות אזוריות ותוכנית גרעין. פחות משנה לאחר תחילת המלחמה, ביוני 1981, מטוסי חיל האוויר הישראלי השמידו את הכור העיראקי באוסיראק.
 
וכך נוצר אחד האבסורדים המרתקים בהיסטוריה האזורית:
ישראל וח'ומייני תיעבו זה את זה - אבל לשניהם היה אינטרס שסדאם חוסיין לא ינצח.
והיום, 46 שנה אחר כך, התמונה התהפכה: איראן הפכה לאחד האיומים המרכזיים על ישראל, ואילו משטרו של סדאם חוסיין כבר מזמן הפך לפרק בהיסטוריה.
 
הסיפור הזה הוא תזכורת לכך שבמזרח התיכון, מפת האיומים יכולה להשתנות מהר יותר ממה שנדמה לנו.
מעניין איזו מדינה שאנחנו רואים היום כאויבת תיראה לנו אחרת לגמרי בעוד 10 או 20 שנה...

#השכונה_שלנו
להזמנת הרצאות מרתקות על העולם הערבי והמוסלמי לאחרי החגים צרו קשר כי היומן מתמלא...